תביעה בנושא שכר טרחת עו"ד

ערעור על פסק דין של בית משפט השלום ברמלה (תיק א' 1420/02 כב' השופט ז' ימיני) מיום 27.8.2006, אשר קיבל תביעת המשיב לשכר טרחה בגין ייצוג המערערת בענייני ארנונה בשנים

1998-1996, ופסק לו סכום של 483,849 ש"ח בצרוף מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.99, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

רקע:

1.                   המשיב הוא עורך דין שהתקשר עם המערערת למתן שירותים משפטיים, על בסיס חוזים שנתיים.

שכרו שולם באופן גלובאלי עבור השירותים המשפטיים (" ריטיינר"), וכן תשלום נוסף בגין שירותים מסוימים.

2.                   בשנים הרלוונטיות לתביעה ייצג המשיב את המערערת בהליכים שפתח בהם איגוד ערים איילון, בתגובה לדרישת המערערת לתשלום ארנונה בגין אתר סילוק אשפה שאיגוד ערים איילון החזיק בתחום השיפוט של המערערת.

בגין החיוב לשנים 1996 ו-1997 (בטעות נרשם בפסק הדין 1997 ו-1997, אך כוונתו ברורה), התנהלו הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.

האיגוד הגיש ערר על קביעת הארנונה לשנת 1998, והמשיב יצג את המערערת לפני ועדת הערר בגין החיוב בארנונה לשנה זו.

3.                   המערערת שילמה את שכרו של המשיב בגין ההופעה בבית המשפט העליון, אך טענה שאינה חייבת בתשלום עבור שרותיו  בבית המשפט המחוזי ובוועדת הערר.

פסק הדין של בית משפט קמא:

4.                   לפני בית משפט קמא הובאו החוזים המתאימים לשנים 1998 ו-1999. בית המשפט מצא, כי שני הצדדים הסתמכו על החוזה משנת 1999, ועל פיו קבע כי יש לשלם למשיב את שכרו על פי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין.

טענות הצדדים:

5.                   המערערת סבורה כי בית המשפט טעה בפרוש ההסכם בין הצדדים: ראשית, בכך שהחיל את החוזה לשנת 1999 על שירותים שניתנו בשנת 1998. שנית, בכך שפירש שלא כהלכה את המלים בחוזה המוציאות חלק מן השירותים מן הטיפול השוטף, ומעניקות שכר טרחה מיוחד בגינם.

עוד טוענת המערערת, כי גם אם מגיע למשיב סכום כלשהו, הסכום שנפסק אינו הסכום הנכון:

א.   הסכום שנפסק עולה בהרבה על ערך השרות שניתן, שכן על פי חישוב שעתי, בהתחשב בהשקעה שנדרשה להליכים אלו, שולם למערער סכום של עשרות אלפי שקלים לשעה.

ב.   הבסיס לחישוב בית משפט קמא היה הסכום שנדרש מן האיגוד כארנונה, כאשר הבסיס הנכון לחישוב, על פי התעריף המינימלי, הוא הסכום השנוי במחלוקת.

ג.    על פי דרישת המשיב עצמו, סמוך לאחר ההתדיינות, הסכום שהגיע לו עמד על 2% מן הסכום שנפסק, ואילו בית המשפט זיכה אותו ב- 7.5% מאותו סכום.

6.                   המשיב תומך בפסק הדין של בית משפט קמא.

דיון והכרעה: